הקמת הסוכנות היהודית והתרחבות הישוב 1929-1939

בעשר השנים - 1929 עד 1939 - עשה המפעל הציוני צעדים גדולים קדימה, ומדינה
יהודית בארץ-ישראל, שבשנות העשרים הייתה חלום רחוק, נראתה בשלהי שנות השלושים
בהישג יד. היו אלה שנים שבהן הושגו הישגים גדולים, אך גם נחשפו סכנות נוראות.
ראשיתה של תקופה זו נראתה מבטיחה. באוגוסט 1929 הוקמה הסוכנות היהודית, גוף
יהודי עולמי, שנטל על עצמו ללכד ציונים ולא-ציונים בהקמתו של היישוב היהודי
בארץ-ישראל. התקוות היו רבות ונראה היה שסוף-סוף אפשר יהיה לחרוג מתנאי "ימי
הקטנות" ולפתוח בעבודה גדולה באמת.
אולם לא עברו אלא ימים ספורים ובארץ-ישראל פרצו מאורעות תרפ"ט -1929, שהטילו
צל כבד על המשך עבודת הבניין בארץ. הבריטים גילו סימני הסתייגות מהבטחותיהם
לציונים, כפי שבאו לידי ביטוי בהצהרת בלפור. בנוסף, מספר שבועות לאחר מכן
פרץ בארצות הברית משבר כלכלי, בעקבות קריסת הבורסה, שהלך והעמיק בשנים הבאות,
ומנע הזרמת הון יהודי-אמריקני לפיתוח הארץ והיישוב, כפי שתוכנן תחילה.
בשנים הבאות התקדם המפעל הציוני בארץ-ישראל בצעדי צב, אולם מ-1932ואילך, ובעיקר
בשנים 1935-1933 הוא נכנס להילוך מזורז, שהפך את היישוב היהודי בארץ-ישראל
ממיעוט קטן לקרוב לשליש מהאוכלוסייה, ולו משק מפותח וחברה שיש לה יותר ויותר
סממנים של מדינה. ערביי ארץ-ישראל ניסו למנוע את גידול היישוב וחיזוקו, ופתחו
בשורה של תקריות אלימות, שהפכו עד מהרה ל"מאורעות" ול"מרד הערבי" שנמשך שלוש
שנים )1939-1936).
הבריטים, שליטי הארץ, נעו בעשור זה בין תמיכה במפעל הציוני להסתייגות ממנו,
ולקראת סופו הגיעו לשלילתו, שהתבטאה ב"ספר הלבן" של 1939. היחסים עמם הגיעו
בשלהי שנות השלושים לשפל המדרגה, ואין תימה שיו"ר הסוכנות היהודית, דוד בן-גוריון,
הצהיר כי תמה תקופת "הציונות המדינית" והחלה תקופת "הציונות הלוחמת" (נגד
בריטניה).

התנועה הציונית ידעה בעשר שנים אלה ימים טובים וימים קשים. בשלהי שנות העשרים
התחזקו בה שתי תנועות פוליטיות יריבות: תנועת הפועלים משמאל והתנועה הרוויזיוניסטית
מימין. הרוויזיוניסטים בהנהגתו של זאב ז'בוטינסקי קראו תיגר על הנהגתו ומדיניותו
של נשיא ההסתדרות הציונית העולמית, ד"ר חיים וייצמן. בקונגרסים הציוניים של
1931 ו-1933 הם התעמתו עם רוב המפלגות והמנהיגים, וסופם שפרשו והקימו הסתדרות
ציונית חדשה - הצ"ח - בשנת 1935.

ד"ר וייצמן, שהיה מזוהה יותר מכל מנהיג ציוני אחר עם בריטניה, התפטר מתפקיד
נשיא ההסתדרות הציונית, לאחר נסיגת המעצמה המנדטורית מהתחייבותיה ("הספר הלבן"
של 1930). אף שהשיג את מבוקשו וממשלת לונדון חזרה בה, לא בחר בו הקונגרס הציוני
של 1931 (הי"ז) כנשיא התנועה, ובמקומו התמנה לארבע שנים נחום סוקולוב. ב-1935
חזר וייצמן ונבחר שוב לנשיאות ההסתדרות הציונית העולמית, אולם מעמדו שוב לא
היה כמקודם, מה גם שלצדו ומולו התייצב כוח עולה בשדה המדיניות הציונית - דוד
בן-גוריון. הלה ייצג את תנועת הפועלים הארץ-ישראלית, שבהנהגתו פעלה "לכבוש
את הציונות" מידי מפלגות המרכז והימין, ובראשן המפלגה הרוויזיוניסטית. בשתי
מערכות הבחירות לקונגרסים הציוניים ב-1933 (הי"ח) ו-1935 (הי"ט) הושלמה המשימה
ובן-גוריון תפס משלב זה ואילך, במהלך שלושים השנים הבאות, את המקום הראשון
במנהיגות הציונית, ולאחר מכן במנהיגות מדינת ישראל.
בן-גוריון הוא שהפך את ההנהלה הציונית והסוכנות היהודית, שבראשן עמד, ל"ממשלה
בדרך" של "המדינה שבדרך" שהלכה והתפתחה משנות השלושים ואילך. לא ייפלא אפוא
שהוא והמנהיגים הבכירים שפעלו יחד אתו, ובראשם ראש המחלקה המדינית משה שרתוק
(שרת) וראש מחלקת הכספים אליעזר קפלן, מילאו לאחר קום המדינה את התפקידים
הבכירים ביותר בממשלה - ראש הממשלה ושר הביטחון, שר החוץ ושר האוצר.
בשנות השלושים החלה מאיימת על יהדות גרמניה בפרט ויהדות אירופה בכלל הסכנה
הנאצית. אדולף היטלר, מנהיג גזעני ומטורף הפך את המפלגה הנאצית בגרמניה למפלגת
שלטון, שמ-1933 ואילך ניהלה מדיניות אנטי-יהודית קיצונית.
רבבות ולאחר מכן מאות אלפים מיהודי גרמניה ומדינות סמוכות לה ביקשו לעזוב את
אירופה, אך שום מדינה לא רצתה לקלוט אותם. רק ארץ-ישראל הקטנה - ולמעשה היישוב
היהודי שבה - פתחה בפניהם את שעריה, ויוזכרו כאן לטובה הבריטים, שבשעת הרעה
ההיא אפשרו כניסת המוני יהודים לארץ, עד שנסוגו בהם, בלחץ הערבים, דבר שגרם
להתפתחותה של תופעת ההעפלה היהודית לארץ.

על המנהיגות הציונית היה לתמרן בין הליכה עם הבריטים למאבק נגדם, בין ניסיונות
למשא-ומתן עם הערבים לבלימת הטירור שלהם, וכל זאת תוך מאבקים פנימיים מבית,
בעולם היהודי ובארץ-ישראל.
ב-1936, בעקבות גל האלימות שיזמו הערבים נגד היישוב היהודי, שיגרו הבריטים
לארץ-ישראל את "ועדת פיל". זו הציעה לחלק את הארץ ולהקים בה שתי מדינות: מדינה
יהודית קטנה בגליל, בעמקי הצפון ובמישור החוף; מדינה ערבית בשאר חלקי הארץ
ו"מסדרון" בריטי שיכלול את יפו וירושלים וכל מה שביניהן. הערבים דחו את ההצעה
מכל וכל; בין היהודים היו שסברו כי יש לקבלה, והדבר גרם לעימות חריף ביותר
בקונגרס הציוני הכ'. בין כה וכה חזרו בהם הבריטים מתכניתם, ואימצו מדיניות
אנטי-ציונית ("הספר הלבן" של 1939).
ואולם הזרע כבר נזרע. המדינה היהודית, שרק מעטים העזו לחלום עליה עשר שנים
קודם לכן, נראתה מוחשית וקרובה. גם העובדה שבארץ-ישראל ישבו ב-1939 קרוב לחצי
מיליון יהודים, פרי עבודה ציונית מאומצת, דיברה בעד עצמה, והשאלה שוב לא היתה
אם יש סיכוי למדינה יהודית, אלא מתי היא תקום.

1929
מכפון הכותל המערבי צובר עוצמה. הערבים מאשימים את היהודים שהם מבקשים להשתלט
על מסגדי הר הבית. התנכלויות של ערבים ליהודים ברחבת הכותל.
ראשית היציאה מהמשבר הכלכלי והחברתי הקשה של היישוב ("משבר העלייה הרביעית").

27 ביולי
בציריך, שוויץ, נפתח הקונגרס הציוני הט"ז. דן בהקמת הסוכנות היהודית המורחבת
ובמצב בארץ-ישראל. עלייה גדולה לרוויזיוניסטים ולתנועת העבודה.

11 באוגוסט
לאחר תום הקונגרס מוקמת בציריך הסוכנות היהודית, מוסד משותף להסתדרות הציונית
העולמית ולחוגים לא-ציוניים, בעיקר בארצות הברית. בין המשתתפים בעצרת ההקמה
- פרופ' אלברט איינשטיין, הלורד מלצ'ט מאנגליה והמנהיג היהודי-צרפתי הנודע
ליאון בלום (לימים ראש ממשלת צרפת).

29-23 באוגוסט
מאורעות תרפ"ט-1929 בארץ-ישראל. ערבים תוקפים יהודים במקומות רבים. ליהודים
133 הרוגים ומאות פצועים. יישובים נעזבים. ביישוב היהודי ובעולם היהודי זעזוע
עמוק.

24 בספטמבר
לרגל מצב החירום מחוזק הוועד הלאומי במספר אישים מרכזיים. בראשם - פנחס רוטנברג,
מנהל חברת החשמל. לאחר זמן קצר מתמנה רוטנברג לנשיא הוועד הלאומי - תפקיד
שלא היה קיים עד כה. מכהן בתפקיד תקופה קצרה.

24 באוקטובר
לארץ-ישראל מגיעה "ועדת שאו", ועדה בריטית, שעליה הוטל לבדוק את הסיבות למאורעות-הדמים
בחודש אוגוסט.

   
    1930
6 בינואר
בתל-אביב קמה מפלגת פועלי ארץ-ישראל (מפא"י), איחוד שתי מפלגות הפועלים
- אחדות העבודה והפועל הצעיר. תעמוד בראש היישוב והמדינה קרוב לחמישים שנה.

31 במרס
הבריטים מצמצמים את מכסות העלייה ומשגרים לארץ פקיד בכיר, ג'ון הופסימפסון,
כדי לחקור את "הבעיה הפלסטינית" על כל צדדיה.

22 באוגוסט
הופ-סימפסון מפרסם את מסקנותיו. מציע להפסיק את העלייה היהודית ולא להקים יישובים
יהודיים נוספים. אכזבה במחנה היהודי-ציוני מ"נסיגת" בריטניה מהתחייבותה בהצהרת
בלפור.

ספטמבר
תחילת עבודות החריש והעיבוד בוואדי חווארת, הוא עמק חפר.

20 באוקטובר
ממשלת בריטניה מפרסמת את "הספר הלבן" של שר המושבות הלורד פספילד.
מאמץ את גישתו האנטי-ציונית של הופ-סימפסון. נשיא ההסתדרות הציונית, ד"ר חיים
וויצמן, המייצג קו פרו-בריטי עקיב, מתפטר לאות מחאה.

   
    1931
5 בינואר
בארץ-ישראל נערכות בחירות לאספת הנבחרים השלישית. מפא"י זוכה להצלחה גדולה
- יותר מ-40%. לרוויזיוניסטים 20%.

13 בפברואר
הבריטים מנסים לרכך את מהלומת "הספר הלבן" של פספילד. ראש הממשלה רמזיי מקדונלד
משגר איגרת להסתדרות הציונית ובה הוא חוזר על התחייבות בריטניה בהתאם להצהרת
בלפור. וייצמן חוזר בו מהתפטרותו.

אפריל
פילוג בסניף ה"הגנה" בירושלים. ראשית פעילותה של "ההגנה הלאומית", או "ארגון
ב"', שבשנים הבאות יצמח ממנו אצ"ל.

30 ביוני 17- ביולי
הקונגרס הציוני הי"ז מתכנס בבזל. עימות חריף בין ראשי התנועה הרוויזיוניסטית
 לרוב הקונגרס, בנושא "המטרה הסופית". הרוויזיוניסטים תובעים לקבל החלטה לאלתר
התומכת ב"מטרה הסופית" של הציונות, דהיינו הקמת מדינה יהודית בארץ-ישראל.
משנדחית תביעתם הם עוזבים במחאה את הקונגרס. ד"ר חיים וייצמן אינו נבחר כנשיא
ההסתדרות הציונית העולמית - מחיר תמיכתו בבריטים. במקומו - נחום סוקולוב.
מוקמת הנהלה חדשה, שאליה מצטרפים לראשונה, בתפקידים בכירים, ראשי תנועת הפועלים.
ד"ר חיים ארלוזורוב בן ה-32 נבחר לראש המחלקה המדינית.

18 בנובמבר
ממשלת המנדט עורכת מפקד אוכלוסין שני בארץ-ישראל. נימנים בו 175 אלף יהודים,
851 אלף ערבים וכ-10 אלפים אחרים. היהודים - 17% מהאוכלוסייה. במהלך 1931,
ובעקבות דיונים ממושכים, מוקמת לראשונה מפקדה
ארצית ל"הגנה", בחסות "המוסדות הלאומיים" (הסוכנות היהודית והוועד הלאומי).
 בעשר שנותיו הראשונות היה הארגון בחסות הסתדרות העובדים.
    
    1932
28 במרס
בתל-אביב נפתחת המכביה הראשונה - אולימפיאדה יהודית בין-לאומית, בהשתתפות ספורטאים
מ-21 מדינות.

7 באפריל
בתל-אביב נפתח יריד המזרח הראשון - יריד בין-לאומי בהשתתפות מציגים מ-24מדינות.
הצלחה ארגונית וכלכלית גדולה.
בשל התחזקות המפלגה הנאצית בגרמניה והחשש לגורל היהודים, מציעה רחה פרייאר
לשלוח לארץ-ישראל בני-נוער לפני הוריהם - כך נולד רעיון "עליית הנוער".
תנופת התיישבות גדולה בארץ-ישראל. במהלך השנה קמים 15 יישובים יהודיים חדשים,
תוספת של 14% בשנה אחת.
    
    1933
עם התחזקות הנאציזם בגרמניה גוברת העלייה היהודית לארץ-ישראל, המקבלת עד מהרה
את השם "העלייה החמישית". אף שרובה בא ממזרח אירופה, זכור הגל של עולי גרמניה
ומרכז אירופה (רק כרבע מהעולים). בשל כך נקראת העלייה החמישית גם "העלייה
הגרמנית" ו"עליית ה-קים". תוך שש שנים וחצי עולים ארצה קרוב לרבע מיליון נפש.

30 בינואר
אדולף היכלר עולה לשלטון בגרמניה. מטיל גזירות קשות על היהודים.

מרס-יוני
מערכת בחירות סוערת לקונגרס הציוני הי"ח, העתיד להתכנס בפראג, בקיץ.
מחמירות ההתנגשויות בין תומכי התנועה הרוויזיוניסטית ותנועת הפועלים בארץישראל,
בפולין ובארצות אחרות.

16 ביוני
ראש המחלקה המדינית של ההנהלה הציונית והנהלת הסוכנות, ד"ר חיים
ארלוזורוב, נורה ונהרג על שפת הים בתל-אביב. זעזוע ביישוב ובתנועה הציונית.

21 באוגוסט -4 בספטמבר
הקונגרס הציוני הי"ח מתכנס בפראג נצל עליית היטלר לשלטון. "קונגרס המהפך".
תנועת הפועלים, הזוכה בבחירות לקונגרס כמעט לרוב מוחלט, מרכיבה את הקואליציה
בהנהלה הציונית. ד"ר ארתור רופין נבחר ליו"ר. בראש המחלקה המדינית - משה שרתוק.
מזכיר הסתדרות העובדים, דוד בן-גוריון, נבחר לחבר ההנהלה. נחום סוקולוב נבחר
לקדנציה שנייה כנשיא ההסתדרות הציונית העולמית. ב-1933 נשברים שיאים: מספר
העולים היהודים לארץ - כ-37 אלף, יותר מבכל שנות העלייה השלישית; קמים 21
יישובים חדשים.
בשנה זו קם רשמית מפעל עליית הנוער. בראשו - הנרייטה סולד, מראשי הציונות בארצות
הברית, שעלתה ארצה ב-1920. עוד באותה שנה - מפעל ה"העברה" - העברת כספם של
יהודי גרמניה העולים לארץ, תוך הסכם עם ממשלת גרמניה הנאצית.
עוד ב-1933 - קמה תנועת המושבים והארגונים. מאגדת את מושבי העובדים ואת הגופים
המתעתדים להקים מושבים חדשים.
    
    1934
במהלך רוב חודשי השנה מורגשת מתיחות ביישוב - בשל רצח ארלוזורוב ומשפט המואשמים
ברצח - בין שתי התנועות העיקריות: תנועת הפועלים והתנועה הרוויזיוניסטית.
מספר פעמים פורצות תקריות אלימות בין הצדדים.

19 בפברואר
מגיעה ארצה חברת הנוער הראשונה של עליית הנוער. נשלחת להכשרה בקיבוץ עין חרוד.

25 במרס- 5 באפריל
הוועד הפועל הציוני מתכנס בירושלים - לראשונה בתולדותיו. עד כה התכנס אך ורק
בחוץ-לארץ.

9 באפריל
קמה הסתדרות העובדים הלאומית, המקורבת לרוויזיוניסטים.

31 ביולי
לחופי הארץ מגיעה ספינת המעפילים הראשונה - 'ולוס", מאורגנת על-ידי חברי קיבוצים
וה"הגנה".

25 באוגוסט
ספינת מעפילים שנייה - "אוניון" - מאורגנת על-ידי התנועה הרוויזיוניסטית.

26 באוקטובר
דוד בן-גוריון וזאב ז'בוטינסקי חותמים בלונדון על הסכם ליישוב כל הסכסוכים
בין תנועת הפועלים והתנועה הרוויזיוניסטית. הפתעה ביישוב ובציונות. בחורף
1935 נדחה ההסכם על-ידי משאל עם שעורכת הסתדרות העובדים.
העלייה היהודית לשיא חדש - 45 אלף בשנה. תל-אביב גדלה במהירות והופכת לעיר
 הגדולה בארץ, שבה כ-100 אלף תושבים.

1935
עם החמרת היחס ליהודי גרמניה גוברת העלייה מארץ זו. מגיעים ממנה אלפי אקדמאים,
מוסיקאים ובני המעמד הבינוני. עד סוף השנה יעלו 65 אלף - המספר הגדול ביותר
של עולים בשנה אחת עד קום המדינה.
בארץ-ישראל תקופת גיאות כלכלית ("פרוספריטי") בניגוד למצב ברוב ארצות העולם.

11 בינואר
נוסד הקיבוץ הדתי על-ידי קבוצות הכשרה דתיות. יישובו הראשון - טירת צבי - עולה
על הקרקע ב-1937.

10 באוגוסט- 3 בספטמבר
בלוצרן שבשוויץ נערך הקונגרס הציוני הי"ט. וייצמן נבחר שב ונבחר לנשיא ההסתדרות
הציונית. מוקמת קואליציה של מפא"י, המזרחי וחלק מהציונים הכלליים. יו"ר ההנהלה
הציונית והסוכנות היהודית - דוד בן-גוריון. הקונגרס
דן בין השאר במצבם הקשה של יהודי גרמניה ובקליטת אלה מהם שעלו לארץישראל.

12 בספטמבר
בווינה מוקמת ההסתדרות הציונית החדשה (הצ"ח), בהנהגתו של זאב ז'בוטינסקי.
מייסדיה הם חברי התנועה הרוויזיוניסטית שפרשו מההסתדרות הציונית העולמית. בכך
מגיע לשיאו הקרע בין ז'בוטינסקי לווייצמן ומנהיגי תנועת הפועלים - ראשי התנועה
הציונית.
מספר יהודי ארץ-ישראל - כ-400 אלף. מהווים כ-30% מתושבי הארץ - יותר מכפליים
משהיו לפני ארבע שנים בלבד.
    
    1936
בחודשים הראשונים של השנה נמשכת הגיאות, אם כי לא בממדי השנה הקודמת.

 30 במרס
נפתחת תחנת השידור של ממשלת המנדט. משדרת באנגלית, בערבית ובעברית. השידורים
העבריים נקראים "קול ירושלים". הם נקלטים בכל רחבי הארץ וגם במדינות המזרח
התיכון ובחלק מארצות אירופה. שמחה גדולה על שלעברית ניתנה בימה רדיופונית
חשובה וקבועה.

19 באפריל
ערביי יפו תוקפים יהודים והורגים תשעה מהם. ראשית מאורעות הדמים, הנקראים
מאורעות 39/1936 או "המרד הערבי".

20 באפריל
הערבים מכריזים על שביתה כללית, לא מוגבלת בזמן, ותובעים מממשלת המנדט להפסיק
מיד את העלייה היהודית ומכירת קרקעות ליהודים, וכן להעביר את השלטון לידי
הרוב הערבי בארץ.
מאורעות הדמים מתפשטים לכל חלקי הארץ והבריטים לא מצליחים לעצרם.

30 באפריל
על אף המהומות נפתח בתל-אביב יריד המזרח, בהשתתפות 16 מדינות.

 91 במאי
נפתח נמל תל-אביב, לאחר שהבריטים נתנו את הסכמתם בעקבות השבתת נמל יפו על-ידי
כל עובדיו הערבים.

מאי
"קבוצת החמישה" - חמישה אישים יהודים שאינם ממלאים תפקידים פוליטיים מנסים
- ללא הצלחה - לפשר בין הערבים ליהודים. החמישה: פנחס רוטנברג, משה סמילנסקי,
י"ל מגנס, משה נובומייסקי וגד פרומקין.
מאות מאנשי היישוב מתגייסים ליחידה חדשה - הנוטרות. נמצאת בפיקוד בריטי, אך
למעשה זרוע של ה"הגנה".

יוני
מעשי הסירור הערביים נמשכים. ה"הגנה", שעד כה הסתפקה בהגנה מתוך היישובים,
מפעילה מדיניות של "יציאה מן הגדר". יחידה ניידת ראשונה קמה בהרי ירושלים
- "הנודדת".

12 באוקטובר
הערבים מסיימים את השביתה הכללית ואת פעולות הטירור. נפתחת תקופה של רגיעה
יחסית הנמשכת קרוב לשנה.

11 בנובמבר
מגיעה ארצה ועדת חקירה בריטית לבדיקת הסיבות לפרוץ מהומות הדמים.
בראשה לורד רוברט פיל. הוועדה נקראת על שמו - "ועדת פיל". פותחת בסידרת פגישות
עם מנהיגי היהודים, הערבים והממשל הבריטי.

10 בדצמבר
עלייה על הקרקע של קיבוץ תל-עמל - ראשון היישובים העולה על הקרקע בשיטה חדשה
- "חומה ומגדל". עד שלהי 1939 יוקמו לפי שיטה זו כחמישים יישובים חדשים.

26 בדצמבר למרות ימי המאורעות והמתח הביטחוני נערך בתל-אביב מאורע תרבותי ראשון
 במעלה - קונצרט ראשון של התזמורת הפילהרמונית הארץ-ישראלית (כיום התזמורת
 הפילהרמונית הישראלית). המנצח: ארתורו טוסקניני.
    
    1937
18 בינואר
ועדת פיל מסיימת את דיוניה בארץ-ישראל וחוזרת לאנגליה להשלמת עבודתה.

 31 באפריל
ראשית מפעל עליית "אף על פי" - ההעפלה הרוויזיוניסטית.

26 באפריל
מחצית מחברי ארגון ב', בראשות המפקד אברהם תהומי, חוזרים ל"הגנה".
הנותרים מקימים את אצ"ל, הארגון הצבאי הלאומי, שאינו מקבל את דעת מנהיגי היישוב
שיש לאמץ מדיניות של "הבלגה" כלפי הערבים. בראשו דוד רזיאל.

7 ביולי
ועדת פיל מפרסמת את מסקנותיה. מציעה לחלק את ארץ-ישראל בין היהודים לערבים.
ליהודים מוצעת מדינה קטנה בגליל ובמישור החוף עד לסביבות בארטוביה; לערבים
רוב השטח הנותר. ירושלים ומובלעת מיפו אליה - יישארו תחת שלטון בריטי. בין
היהודים יש תומכים ושוללים. הערבים דוחים את התכנית.

16-3 באוגוסט
הקונגרס הציוני הכ' נערך בציריך, שוויץ. דיונים סוערים על הצעת ועדת פיל להקים
מדינה יהודית קטנה בארץ-ישראל. לבסוף מתקבלת החלטה שלא להחליט בנושא, ולברר
עם ממשלת בריטניה את תנאי ההצעה.

26 בספטמבר
מתנקשים ערבים הורגים את לואיס אנדרוז, המושל הבריטי של מחוז הגליל.
נפתח שלב חדש ב"מרד הערבי", שיימשך עד אביב 1939. בשלב זה נוקטים הבריטים יד
קשה נגד הערבים.
בארץ-ישראל משבר כלכלי, בעקבות מהומות-הדמים וההפרדה בין המשק היהודי למשק
הערבי. במהלך השנה קמים 16 יישובים חדשים, רובם במתכונת "חומה ומגדל".

27 בדצמבר
מרכז ה"הגנה" מחליט להקים יחידה התקפית גדולה - פלוגות השדה (פו"ש).
לראשונה - יחידה ארצית ולא מקומית.
    
    1938
4 בינואר
ממשלת בריטניה מקימה את "ועדת וודהד", לבדיקת יישומה של "תכנית פיל".

21 במרס
עלייה על הקרקע של חניתה, בהרי הגליל המערבי. מבצע ההתיישבות הנודע ביותר במסגרת
"חומה ומגדל".

מאי-יולי
מבצע הקמת "גדר הצפון" בגליל. 1000 פועלים יהודים, בחסות 300 נוטרים, מקימים
גדר-ביטחון מים כינרת עד ראש הנקרה.

יוני
הקצין הסקוסי אורד צ'רלס וינגייט מקים את "פלגות הלילה המיוחדות" ללחימה בסירור
הערבי בצפון. אנשיהן הם חברי "הגנה" לצד חיילים בריטים.

29 ביוני (ל' בסיוון תרצ"ח)
הבריטים מוציאים להורג את איש האצ"ל שלמה בן-יוסף, הרוג מלכות יהודי ראשון.

27 ביולי
קם "כופר היישוב" - מכשיר כספי-התנדבותי למימון פעולות הביטחון וההתיישבות
הביטחונית של היישוב.

9 בנובמבר
"ליל הבדולח" בגרמניה. הרס מאות בתי-כנסת, מאסר רבבות יהודים ופגיעה בעסקיהם.
גוברת עזיבת יהודי גרמניה, וחלקם מגיע לארץ-ישראל. באותו יום עצמו מפרסמת
ועדת וודהד את מסקנותיה. דבקה בהצעות החלוקה של פיל, אך מציעה מדינה יהודית
זעירה במישור החוף.
שנה קשה מבחינת פגיעות הטירור הערבי ביהודים - כ-250 הרוגים. היהודים משיבים
בפעולות נגד, לרבות טירור-נגד-טירור שמפעילים חברי אצ"ל בניגוד להנחיות הנהגת
היישוב, הדוגלת בפעולות-תגובה נקודתיות נגד מפעילי הטירור הערבי, באמצעות
ה"הגנה".
ההעפלה היהודית לארץ, המבוצעת בידי התנועה הרוויזיוניסטית, ה"הגנה" וגופים
פרטיים - צוברת תאוצה.
    
    1939
7 בפברואר 17- במרס
בלונדון מתכנסת "ועידת השולחן העגול" - מאמץ בריטי להביא לפתרון מוסכם לסכסוך
בין הערבים ליהודים בארץ-ישראל. הערבים מסרבים לשבת עם היהודים לשולחן הדיונים,
ולאחר כשישה שבועות נועלים הבריטים את הוועידה ללא השגת תוצאות כלשהן.

אפריל
קם "המוסד לעלייה ב'", זרוע של ה"הגנה", בחסות המוסדות הלאומיים לארגון ההעפלה.

17 במאי
ממשלת בריטניה מפרסמת "ספר לבן" על בעיית ארץ-ישראל. מסמך עוין ביותר למדיניות
הציונית והתנערות בריטית מהצהרת בלפור (ראה בפרק המושגים).

18 במאי
היישוב היהודי, כמעט כאיש אחד, מוחה נגד ממשלת בריטניה ו"הספר הלבן."
מאות אלפים משתתפים בהפגנות סוערות.

23 במאי
מבצע התיישבותי חסר-תקדים, כחלק ממאבק היישוב נגד מדיניות הספר הלבן:
שבעה יישובים חדשים עולים על הקרקע, חמישה מהם במתכונת "חומה ומגדל".
ה"הגנה" ואצ"ל מתחילים לפעול נגד הבריטים ופוגעים בחודשים הבאים במתקנים ממשלתיים.
ראשית המאבק האנטי-בריטי החמוש.

25-16 באוגוסט
הקונגרס הציוני הכ"א מתכנס בז'נווה, ושוויץ. על דיוני הקונגרס מאפילים מצב
יהודי אירופה, מחשש למלחמת-עולם קרובה, והידרדרות היחסים עם הבריטים בארץ-ישראל.
הקונגרס דן בדרכי המאבק נגד "הספר הלבן", ומשתתפיו מצליחים אך בקושי לחזור
 לארצותיהם בטרם פורצת מלחמת העולם השנייה.