מאבק והקמת המדינה

כששב לביתו מיד לאחר תום הקונגרס הציוני הראשון, בתחילת ספטמבר 1897, כתב ד"ר
בנימין זאב הרצל ביומנו: "בבזל יסדתי את מדינת היהודים. אילו אמרתי זאת היום
בקול, היה צחוק כללי בא לי כתשובה. אולי בעוד חמש שנים, בכל אופן בעוד חמישים
שנה, יכירו בזה הכול".
לא בכדי זכה הרצל לכינוי "חוזה המדינה", שכן חמישים שנה לאחר שכתב את הדברים,
בסתיו 1947, דן האו"ם בהצעה להקים מדינה יהודית בארץ-ישראל, ולאחר מספר חודשים
המדינה היהודית - ישראל - אכן קמה. תכניתם הציונית של הרצל והמנהיגים שפעלו
אחריו היא שהתוותה את הדרך להקמת ישראל באייר תש"ח (מאי 1948).
שלוש השנים 1945 -1948 היו מן הסוערות ביותר שידעו ההסתדרות הציונית העולמית
והיישוב היהודי בארץ-ישראל מעודם. בשנים אלה התנהל מאבק עז נגד הבריטים, שליטי
הארץ בעת ההיא, שלבש פנים אחדות: מאבק באש, עלייה "בלתי ליגלית", התיישבות
באזורים מרוחקים, לרוב ללא רשות השלטון, ופעילות מדינית ודיפלומטית ברחבי
העולם. אף שבלונדון התחלף השלטון בקיץ 1945 וזכתה בבחירות מפלגת הלייבור,
שגילתה קודם לכן אהדה רבה לשאיפות הציוניות, לא חל שינוי לטובה. להיפך. הממשלה
החדשה הקשיחה את מדיניות הספר הלבן, וגילתה עמדה אנטי-ציונית מובהקת. היישוב
כולו יצא למאבק נגד הבריטים, ושלושת ארגוני המחתרת הקימו מסגרת-גג, תנועת
המרי העברית, שפעלה כשלושת-רבעי שנה. במשך חודשים ארוכים עמד המאבק האנטי-בריטי
של התנועה הציונית והיישוב בארץ-ישראל בראש מהדורות החדשות וכותרות העיתונים
ברחבי העולם.

הבריטים הגיבו במעצרים, חיפושים ואף בתליות של אנשי מחתרת שתפסו. מאמץ מיוחד
הם השקיעו בניסיונות לבלום את גל ההעפלה הגואה, דבר שעורר עליהם כעס בעולם.
מנהיגים, אישי ציבור ואמצעי תקשורת הביעו את פליאתם על שבריטניה הגדולה, מן
הכוחות העיקריים שהביסו את גרמניה הנאצית, לוחמת עתה בפליטי השואה, ניצולי
התופת הנאצית, המנסים להגיע לארץ-ישראל.
בתחילת 1947 החליטה ממשלת בריטניה להעביר את "שאלת ארץ-ישראל" לאו"ם - ארגון
בין-לאומי צעיר. האו"ם שיגר לארץ ועדת חקירה, וזו הגיעה למסקנה כי שלטון המנדט
הבריטי מיצה את עצמו, ויש למסור את הארץ לידי תושביה. הצעת האו"ם דיברה על
הקמת שתי מדינות - יהודית וערבית - ועל כינון אזור בינלאומי בירושלים וסביבתה.
ההנהגה הציונית וראשי היישוב היהודי בארץ-ישראל החליטו לתמוך בהצעה, על
אף שנתנה ליהודים רק 55% משטח הארץ, וללא ירושלים. הסיכוי להשיג את הכרת אומות
העולם במדינה יהודית, אפילו קטנה, גבר על החסרונות שנמצאו בהצעה. ב-29 בנובמבר
1947 קיבלה עצרת האו"ם את ההחלטה על חלוקת ארץ-ישראל והקמת המדינות היהודית
והערבית בה. היהודים בארץ ובכל רחבי העולם חגגו את ההחלטה ההיסטורית. הערבים,
לעומת זאת, הביעו התנגדות מוחלטת להחלטה, והכריזו כי יטביעוה בדם.
כבר למחרת היום תקפו הערבים את התחבורה היהודית ותוך זמן קצר הפכו פעולות האיבה
למלחמה של ממש בכל חלקי ארץ-ישראל. תחילה הייתה יד הערבים על העליונה, אולם
ככל שחלף הזמן התחזק הכוח היהודי, בראשות ה"הגנה", ובחודש האחרון לפני גמר
הפינוי הבריטי, כבר הייתה השליטה הצבאית היהודית בחלקים גדולים של הארץ עובדה
מוגמרת. הכוחות הפלסטינים נשברו וגברה הבריחה מערים וכפרים שנכבשו בידי הכוחות
היהודיים.

הבריטים סיימו את פינוי הארץ בחצות ליל ה15/-14 במאי 1948. שמונה שעות לפני
כן הכריז דוד בן-גוריון, עד אז יו"ר ההנהלה הציונית והסוכנות היהודית, ומעתה
ראש הממשלה, על הקמת מדינת ישראל. חלום דורות התגשם, אף כי על המדינה הרכה
היה להגן על עצמה, משעותיה הראשונות, מפני איום של מדינות ערב, לפלוש לתחומה,
כדי "לחסל את התוקפנות הציונית", כהגדרתן.
המלחמה נראתה, לכאורה, אבודה. חמישה צבאות ערביים סדירים, שמאחוריהם מדינות
שבהן עשרות מיליונים, תקפו את היישוב היהודי בן 650 אלף התושבים, שבאותה עת
חסר נשק כבד ומטוסים. אולם תוך שבועות לא רבים התברר כי לא תמיד הכמות קובעת;
קובעים לא פחות איכות הלוחמים, ארגון הכוחות, ההנהגה, הפריסה ההתיישבותית
- פרי מאמץ של שבעים שנה - ותחושת חוסר הברירה.
הכל ידעו כי תבוסה פירושה שואה חדשה. לכך יש להוסיף את ההתארגנות היהודית-ציונית
ברחבי העולם, שהעמידה לרשות המדינה הצעירה כסף, נשק וכוח-אדם.
המלחמה הסתיימה בקיץ 1949 בניצחון ישראלי ברוב הגזרות. צה"ל שהוקם שבועיים
וחצי לאחר קום המדינה, הפך עד מהרה לצבא גדול וחזק. מדינות ערב שהכריזו על
 תוכניתן להשמיד את המדינה החדשה, חתמו איתה על הסכמי שביתת- נשק. עלייה
המונית החלה לזרום לארץ תוך כדי הקרבות, ועד סוף 1949 כבר ישבו כאן מיליון
יהודים - נתון שנראה רק עשר או חמש עשרה שנים קודם לכן דמיוני לחלוטין.
בין 1945 ל-1949 זכה החלום הציוני למימוש. הקירבה הכרונולוגית לשואה הנוראה
של יהודי אירופה, העצימה עוד יותר את תחושת הגאולה, שהרי תוך עשור אחד ראה
עם ישראל את הגדול באסונותיו ואת הגדול בהישגיו - הקמת מדינה עצמאית לאחר
קרוב ל-1900 שנות גלות.

1945
22 במאי מפלגת הלייבור בבריטניה, השותפת בממשלת האחדות הלאומית בראשות וינסטון
צ'רצ'יל, מאמצת בוועידתה השנתית החלטה פרו-ציונית. קוראת להקמת מדינה יהודית
בארץ-ישראל.
מאי מתחדשים מעשי החבלה של אצ"ל ולח"י נגד הבריטים.

26 ביולי מפלגת הלייבור הבריטית זוכה בניצחון סוחף בבחירות הכלליות. תקווה
ביישוב היהודי ובתנועה הציונית כי הממשלה החדשה בבריטניה תמלא את הבטחותיה
הקודמות של מפלגת הלייבור, תבטל את מדיניות הספר הלבן ותסייע בהקמת מדינה
יהודית בארץ-ישראל.

1 באוגוסט כינוס ציוני גדול, ראשון לאחר המלחמה, נפתח בלונדון. מתווה את מדיניות
ההסתדרות הציונית לתקופה הקרובה. בין משתתפיו: מנהיגי התנועה, חיילים שלחמו
נגד הנאצים ולוחמים ופרטיזנים יהודים.

אוגוסט סימנים ראשונים ליחס צונן של הממשלה הבריטית החדשה לשאיפות הציוניות,
בניגוד לעמדת ראשי מפלגת הלייבור - ועתה אישים מרכזיים בממשלה -
לפני כן.

28 באוגוסט הבריטים מתירים למגורשי מאוריציוס לחזור לארץ-ישראל (וראה דצמבר
1940). מתחדשת ההעפלה הימית לארץ-ישראל. ספינה קטנה בשם "דלין" פורצת את המצור
הימי ומורידה את 35 נוסעיה בחוף קיסריה. עד סוף 1945 יגיעו עוד שבע ספינות
מעפילים קטנות, מבלי שהבריטים יצליחו לעצרן.

אוקטובר קמה תנועת המרי העברית. מאגדת את ה"הגנה", אצ"ל ולח"י, למאבק חמוש
נגד הבריטים.

10-9 באוקטובר פעולה גדולה ראשונה של תנועת המרי. כוח פלמ"ח פורץ למחנה המעצר
הבריטי בעתלית ומשחרר למעלה מ-200 מעפילים, שהבריטים התכוננו לגרש מהארץ.

1 בנובמבר עשרות חוליות של הפלמ"ח מפוצצות את רשת הרכבות של ממשלת המנדט ביותר
מ-150 מקומות. כוחות אחרים מחבלים בשלוש סירות משטרה שעסקו בגילוי ספינות
מעפילים. אצ"ל ולח"י תוקפים את תחנת הרכבת המרכזית בלוד.

13 בנובמבר שר החוץ הבריטי, ארנסט בווין, יוצא בהודעה חריפה נגד היהודים והתנועה
הציונית. מודיע על צמצום העלייה היהודית ועל הקמת ועדת חקירה אנגלו-אמריקנית
למציאת פתרון בארץ-ישראל.

14 בנובמבר הפגנות סוערות בתל-אביב נגד הודעת בווין. המשטרה פותחת באש על המפגינים.
שישה הרוגים ועשרות פצועים.
בשבועות הבאים מחריף המאבק האנטי-בריטי של תנועת המרי. ה"הגנה" באמצעות הפלמ"ח
וכן אצ"ל ולח"י תוקפים שוב ושוב מתקנים בריטיים. הבריטים מטילים עוצר ועורכים
חיפושים. תקריות קשות במיוחד ב-26 בנובמבר סמוך ליישובים גבעת חיים, שפיים
ורשפון, במהלכן יורים הבריטים והורגים 9 יהודים.
   
    1946
במהלך החודשים הראשונים של השנה נמשכות פעולות המרי של היישוב היהודי. בנוסף
לפעולות החבלה של ארגוני המחתרת (תקיפת תחנות משטרה, מסילות ברזל ושדות תעופה
צבאיים), מגיעות ארצה ספינות מעפילים ונערכות הפגנות בערים הגדולות נגד המדיניות
הבריטית

6 במרס ועדת החקירה האנגלו-אמריקנית מגיעה לארץ-ישראל. מורכבת משישה חברים
בריטים ומשישה אמריקנים. תנועת המרי העברית מודיעה כי בעת שהות הוועדה בארץ
יופסקו הפעולות הצבאיות.

14 במרס ראשית פרשת ביריה. הבריטים מגלים סליק נשק בהיאחזות הפלמ"ח ביריה ליד
צפת. הם אוסרים את אנשיה ותופסים את היישוב. אלפי חברי "הגנה" ובני נוער מקימים
את "ביריה ב'". לאחר עזיבתם הבריטים הורסים את היישוב החדש, אך הוא מוקם שוב,
והבריטים מוותרים ומסתלקים.

27 במרס "ליל וינגייט" בתל-אביב. התנגשות חזיתית בין הבריטים לאלפי מפגינים
יהודים, המתעתדים לקבל את פניה של ספינת המעפילים "וינגייט" בחוף העיר.

אפריל נמשכות פעולות תנועת המרי. גוברת ההעפלה. בנמל לה-ספציה באיטליה עוצרים
הבריטים למעלה מ-1000 מעפילים, לפני הפלגתם לארץ. המעפילים מכריזים על שביתת
רעב, ואליהם מצטרפים מנהיגי היישוב. תהודה גדולה לפרשה ברחבי העולם. לבסוף
מאפשרים הבריטים למעפילים להפליג ארצה ברישיונות ממשלתיים.
30 באפריל ועדת החקירה האנגלו-אמריקנית מפרסמת את מסקנותיה. ממליצה להעניק
100 אלף רישיונות-עלייה לשרידי השואה ולבטל חלקית את תקנות הספר הלבן.

יוני חודש סוער במיוחד. פעולות תנועת המרי מתחדשות במלוא היקפן, ובשיאן - פיצוץ
10 גשרי רכבת וכביש סמוך לגבולות הארץ בליל ה17/-16 בחודש - במסגרת פעולה
מקיפה של הפלמ"ח. אצ"ל ולח"י מגבירים אף הם את פעילותם.

29 ביוני "השבת השחורה". אלפי חיילים ושוטרים בריטיים יוצאים למבצע הגדול ביותר
שנערך אי-פעם נגד היישוב היהודי: עוצרים חלק ממנהיגות היישוב, מטילים עוצר
בעשרות יישובים ומחפשים את נשק ה"הגנה". מצליחים לגלותו רק ביישוב אחד
- קיבוץ יגור. זעם גדול נגד הבריטים ביישוב היהודי, ברחבי התנועה הציונית ובעולם
היהודי.

22 ביולי אצ"ל מפוצץ את האגף הדרומי של מלון המלך דוד בירושלים - בו שוכנים
המשרדים הראשיים של ממשלת המנדט ומפקדת הצבא הבריטי. קרוב למאה הרוגים ופצועים
רבים. בין ההרוגים יהודים וערבים. ביישוב היהודי זעזוע גדול וחילופי האשמות
בין אצ"ל ל"הגנה" בדבר האחריות למעשה. הפיצוץ גורם ל"פיצוץ" תנועת המרי העברית.

30 ביולי בלונדון מתפרסמת "תכנית מוריסון-גריידי", של הבריטים והאמריקנים,
לארץ-ישראל. יהודים וערבים יקבלו אוטונומיה חלקית. ליהודים הוקצו 16 אחוז
מהארץ. לערבים כ-40 אחוז. השאר יישאר בידי הבריטים. היהודים והערבים דוחים
את התכנית.

30 ביולי - 2 באוגוסט "העוצר הגדול" בתל-אביב. במשך ארבעה ימים עורכים הבריטים
חיפושים מבית לבית בניסיון לאתר "טרוריסטים יהודים".

5 באוגוסט מושב חירום של הנהלת הסוכנות היהודית בפאריז. חלק מחברי ההנהלה לא
יכולים להגיע, עקב מעצרם בידי הבריטים. בין ההחלטות: השעיית המאבק החמוש בארץ-ישראל
עד הקונגרס הציוני הקרוב, תוך התרכזות בהעפלה ובהתיישבות.
הסכמה חשאית לתכנית להקמת מדינה יהודית בחלק מהארץ, בתנאי שתהיה "בת קיימא".

13 באוגוסט בתגובה על התגברות ההעפלה, מתחילים הבריטים לגרש את המעפילים שתפסו
למחנות מעצר בקפריסין. יעשו זאת עד תום המנדט.
במהלך החודשים הבאים מתגברות פעולות החבלה של אצ"ל ולח"י. ה"הגנה" מתרכזת בפיגוע
בספינות הגירוש הבריטיות, בעידוד ההעפלה ובהרחבת ההתיישבות הביטחונית.

4 באוקטובר נשיא ארצות-הברית, הארי ס' טרומן, מכריז באיגרת לרגל יום הכיפורים,
על תמיכת ארצו בעליית 100 אלף יהודים לארץ-ישראל וכן בהקמת מדינה יהודית.
ממשלת בריטניה זועמת.

6-5 באוקטובר במועד זה, מוצאי יום הכיפורים תש"ז, עולים על הקרקע בנגב 11 יישובים
חדשים- המבצע ההתיישבותי הגדול ביותר שנערך ביום אחד.

5 בנובמבר הבריטים משחררים את המנהיגים העצורים מאז "השבת השחורה", וכן את
אחרוני העצורים האחרים (מבין 700,2 שנעצרו).

24-9 בדצמבר הקונגרס הציוני הכ"ב מתכנס בבזל - לאחר הפסקה של יותר משבע שנים.
מתרכז במאבק לעצמאות בארץ-ישראל. מתקיים דיון על "העלייה הבלתי-ליגלית". וייצמן,
הדוגל בקו מתון, לא נבחר לנשיא ההסתדרות הציונית. בן-גוריון מוביל קו תקיף.
הקונגרס מעניק לו תפקיד נוסף - אחראי לתיק הביטחון.
בשנת 1946 מוקמים על-ידי המוסדות המיישבים ובראשם הסוכנות היהודית וקרן היסוד
25 יישובים חדשים - המספר הגדול ביותר בשנה אחת בתקופת שקדמה להקמת המדינה.
22 ספינות מעפילים מגיעות לחופי הארץ. רובן נתפסות על-ידי הבריטים.

   
    1947
1 בינואר תחילת הנחת צינור המים לנגב. בחודשים הבאים יונחו 220 ק"מ ויוקמו
עוד שבעה יישובים יהודיים בנגב הצפוני - מקדמה חשובה לקראת מאבק מדיני צפוי
על הנגב.

18 בפברואר ממשלת בריטניה מודיעה על החלטתה להעביר את שאלת ארץ-ישראל לאו"ם.
בן-גוריון חוזר לארץ-ישראל לאחר תקופת העדרות ממושכת (בחלקה בשל אי-אפשרות
להיכנס לארץ מחשש למאסר על-ידי הבריטים). פותח ב"סמינר" עצמי: לימוד נושאי
הביטחון של היישוב, שיימשך עד חודש יוני.
מרס חודש סוער: אצ"ל ולח"י תוקפים מטרות בריטיות. ה"הגנה" ממשיכה לשגר ספינות
מעפילים. הבריטים מכריזים על "מצב צבאי" בתל-אביב ובחלקים היהודיים של ירושלים.
נמשך שבועיים.

אפריל נמשכות ההתנגשויות עם הבריטים.

16 באפריל הבריטים מוציאים להורג בתלייה ארבעה מלוחמי אצ"ל שלכדו. עד סוף יולי
הם מוציאים להורג שלושה לוחמי אצ"ל נוספים. חבר אצ"ל וחבר לח"י, שנדונו למוות,
מתאבדים בכלא ירושלים ב-21 באפריל.

28 באפריל בניו-יורק נפתחת עצרת מיוחדת של האו"ם לדון בבעיית ארץ-ישראל. ההנחה
הכללית היא שהאו"ם יבקש מבריטניה להמשיך ולשלוט בארץ-ישראל.

4 במאי הגדולה בפעולות אצ"ל: אנשיו פורצים לכלא עכו ומשחררים עשרות מחבריהם
הכלואים.

14 במאי עצרת האו"ם מחליטה לשגר לארץ-ישראל ועדת חקירה המורכבת מנציגי 11 מדינות
חברות האו"ם, שאינן נימנות עם המעצמות הגדולות. נציג ברית המועצות, אנדריי
גרומיקו, מפתיע בנאום אוהד לשאיפות הציוניות,

יוני חברי ועדת החקירה של האו"ם (UNSCOP) מסיירים בארץ ולומדים את בעיית המשולש:
יהודים-ערבים-אנגלים. הערבים, בדרך כלל, מחרימים את הוועדה, היהודים משתפים
איתה פעולה והבריטים מגלים אדישות.
בסיורי הוועדה בדרום ובנגב מתרשמים חברי הוועדה מהעשייה היהודית-ציונית, בעיקר
בתחומי החקלאות ופיתוח מקורות המים.

יולי מאבק היישוב נגד הבריטים בכל תוקפו. אין כמעט יום ללא פעולה.

18 ביולי אניית המעפילים "יציאת אירופה תש"ז" ("אקסודוס 47'") מגיעה לחופי
הארץ. על סיפונה 4,500 נפש. לאחר מאבק קשה עם המעפילים נגררת הספינה לנמל
חיפה ואנשיה מגורשים בחזרה לאירופה. הדבר גורם לסערה ולמחאות ברחבי העולם
היהודי. המעפילים מסרבים לרדת בחוף צרפת ותובעים להחזירם לארץ-ישראל.

29 ביולי הסלמה במצב המתוח: הבריטים תולים שלושה מחברי אצ"ל שלכדו. בתגובה
תולים אנשי אצ"ל שני סמלים בריטים שחטפו. חיילים בריטים זועמים יורים ללא
הבחנה ברחובות תל-אביב, הורגים חמישה ופוצעים עשרות.

אוגוסט אחד החודשים הסוערים בקורות המאבק בארץ-ישראל ועל ארץ-ישראל: פיצוץ
מתקנים, מחנות צבא, רכבות, חבלה בספינות גירוש, המשך מאבק מעפילי "אקסודוס",
הפגנות ברחבי העולם נגד בריטניה.
ועדת אונסקו"פ מתכנסת בשוויץ, לאחר שביקרה במחנות העקורים היהודים בגרמניה
ואוסטריה, כדי לסכם את מסקנותיה.

26 באוגוסט הוועד הפועל הציוני מתכנס בציריך, שוויץ, כדי לדון באפשרות של הקמת
מדינה יהודית בזמן הקרוב.

1 בספטמבר ועדת אונסקו"פ מפרסמת את מסקנותיה: ממליצה לסיים את המנדט הבריטי
ולהקים בארץ-ישראל שתי מדינות - יהודית וערבית. במהלך החודש מודיעים הבריטים
כי הם מוכנים לצאת מארץ-ישראל.

8 בספטמבר קץ פרשת "אקסודוס": הבריטים מורידים בכוח את המעפילים בנמל המבורג
בגרמניה.
עצרת האו"ם מתכנסת למושבה השנתי. הנושא העיקרי על הפרק: שאלת ארץ-ישראל והמלצות
ועדת אונסקו"פ. בחודשיים הבאים - מאמץ יהודי וציוני כביר לקבלת החלטה על תכנית
חלוקה בארץ-ישראל, שפירושה הקמת מדינה יהודית.

15 בנובמבר היישוב והתנועה הציונית מתכוננים לקראת הבאות: מוקם "מרכז המפקד
לשירות העם", מעין לשכת גיוס ארצית לגיוס לוחמים לקרבות הצפויים, אם הערבים
יממשו את איומיהם ויפתחו במלחמה במקרה של החלטה על הקמת מדינה יהודית באו"ם.

29 בנובמבר עצרת האו"ם מאשרת ברוב של יותר משני שלישים )33 בעד, 13 נגד ו-10
נמנעים) את המלצות ועדת אונסקו"פ לסיים את המנדט הבריטי בארץ-ישראל ולהקים
בה שתי מדינות - יהודית וערבית - ואזור בין-לאומי בירושלים. היהודים בארץ-ישראל
וברחבי העולם חוגגים; הערבים מאיימים במלחמה.

דצמבר מהומות-דמים שיזמו הערבים ברחבי הארץ הופכים במהרה למלחמה. עד סוף החודש
מאות הרוגים יהודים. ה"הגנה" נערכת להדיפת ההתקפות. מוקמות חטיבות ראשונות.
במהלך 1947 נמשכים מבצעי ההעפלה והתיישבות. על הקרקע עולים 13 יישובים חדשים
ולחופי הארץ מגיעות 20 אניות מעפילים.
לאחר ההצבעה באו"ם על חלוקת ארץ-ישראל, מארגנת קרן היסוד מבצע חירום למימון
 עלויות הגיוס כנגד איומי מדינות ערב להשמיד את המדינה שבדרך.
    
    1948
1 בינואר שתי ספינות המעפילים הגדולות ביותר, "פאן יורק" ו"פאן קרסנט" ("עצמאות"
ו"קיבוץ גלויות"), נתפסות על-ידי הבריטים ונוסעיהן מועברים לקפריסין. על סיפון
כל אחת מהן 500,7 נפש.
המלחמה בין היהודים לערבים - בכל עוזה. יישובים והתחבורה בדרכים - מותקפים.
הנסיעה ליישובים רבים, ובמיוחד לירושלים - בשיירות מאובטחות.
בחודשי החורף נעשות הכנות להקמת המדינה היהודית ומוקמים מוסדותיה, על-ידי "המוסדות
הלאומיים" - הסוכנות היהודית והוועד הלאומי.

19 במרס ארצות הברית מודיעה על נסיגתה מתמיכה בתכנית החלוקה והקמת מדינה יהודית.
מנמקת זאת בהידרדרות המצב הצבאי בארץ-ישראל. אכזבה קשה ביישוב וברחבי העם
היהודי.

מרס שיטת השיירות ממצה את עצמה, והערבים מצליחים לבלום את דרכן, ואף להשמיד
כמה מהן. לקראת סוף החודש - ירושלים היהודית במצור.

אפריל לאחר ארבעה חודשים של מגננה יוצא היישוב היהודי להתקפה. תוך שבועות מספר
מתהפכת הקערה: כוחות ה"הגנה" תוקפים ומנצחים ברוב הגזרות. ערים ערביות נופלות
ותושביהן בורחים. נפרץ המצור מעל ירושלים.

 - 612 באפריל הוועד הפועל הציוני מתכנס בתל-אביב, בהשתתפות נציגים מהארץ ומחו"ל,
המגיעים במיוחד על אף מצב המלחמה. מחליט על הקמת מוסדות המדינה, העומדת לקום
מיד עם תום הפינוי הבריטי באמצע מאי, ובראשם מועצת עם (גוף מחוקק) בן 37 חברים
וממשלה זמנית שכונתה מנהלת העם ובה 13 חברים.

מאי בשבועיים הראשונים של החודש נמשכת התנופה היהודית. הבריטים משלימים את
פינוי הארץ.

14 במאי (ה' באייר תש"ח) דוד בן-גוריון מכריז על הקמת מדינת ישראל. מדינות
ערב מאיימות בפלישה.
ארצות הברית מכירה במדינה החדשה.

15 במאי צבאות חמש מדינות ערביות - מצרים, סוריה, לבנון, עבר הירדן ועיראק
- פולשים לשטח ישראל. קרבות עזים בכל רחבי הארץ. נמשכים בשלב הראשון ארבעה
שבועות, ובמהלכם מצליחים הכוחות היהודיים לבלום את הפולשים ברוב הגזרות.

31 במאי על בסיס ה"הגנה" קם צבא-הגנה-לישראל (צה"ל). אצ"ל ולח"י מודיעים על
הצטרפות אנשיהם.

11 ביוני ישראל ומדינות ערב נענות להצעת האו"ם ומפסיקות את האש לארבעה שבועות
("ההפוגה הראשונה").

18-9 ביולי עם תום ההפוגה מתחדשים הקרבות. הישגים גדולים לצה"ל. לאחר עשרה
ימים מכריז האו"ם על הפוגה חדשה, ללא הגבלת זמן ("ההפוגה השנייה").

24-22 באוגוסט מושב הוועד הפועל הציוני בירושלים. בין החלטותיו החשובות: העלייה
לישראל וקליטתה אינן משימה ישראלית נלבד, אלא ייעוד של כלל העם היהודי, ועליו
לשאת בהוצאותיהן. הסוכנות היהודית תמשיך גם במדינה לעסוק בהבאת העולים וקליטתם,
וכן תטפל גם בעתיד בעליית הנוער ובהתיישבות. מתפתח עימות נין החברים הישראליים
והאמריקניים בהנהלה הציונית. עתה, לאחר הקמת המדינה, תובעים האמריקנים להעביר
את מרכז ההסתדרות הציונית העולמית לניו-יורק. בןגוריון והמנהיגות הישראלית
דוחים תביעה זו. שרי הממשלה מתפטרים מתפקידיהם בהנהלת הסוכנות היהודית. לוי
אשכול מתחיל לכהן כגזבר הסוכנות וראש מחלקת ההתיישבות שלה.

אוקטובר בעקבות הפרות ההפוגה יוצא צה"ל לשני מבצעים גדולים במהלך החודש - בדרום
ובנגב נהדף הצבא המצרי במבצע "יואב", באר-שבע נכבשת וחטיבה מצרית שלמה מוקפת
ב"כיס פלוג'ה" בצפון מובס "צבא ההצלה" הערבי וכל הגליל בשליטת צה"ל. 8 בנובמבר
מפקד אוכלוסין ראשון בישראל. מספר התושבים - 782 אלף, מהם 713 אלף יהודים
ו-69 אלף ערבים.

19 בנובמבר- 10 בדצמבר "ועדת ההתיישבות" המורכבת מנציגים בכירים של ממשלת ישראל,
הסוכנות היהודית, הקרן הקיימת לישראל והמרכז החקלאי של הסתדרות
העובדים מחליטה במהלך ארבע ישיבות להקים בתקופה הקרובה
כ-~10 יישובים חדשים.

25 בדצמבר-7 בינואר 1949 מבצע "חורב" (או "עין") בנגב. צה"ל מסלק את המצרים
מכל השטחים שתפסו בתחום ארץ-ישראל, למעט רצועת עזה. במהלך המבצע חודר צה"ל
לתחום סיני, ולאחר הפעלת לחץ אמריקני מפנה את השטחים שכבש.
הסוכנות היהודית נערכת לקליטת המונים. מאז אמצע מאי ועד סוף השנה - ועל אף
המלחמה - עולים ארצה 102 אלף נפש, תוספת של ~15 ליישוב היהודי ביום קום המדינה.
מחלקת ההתיישבות של הסוכנות מקימה במהלך הקרבות 28 יישובים חדשים, רובם במתכונת
"יישובי משלט", סמוך לאזורי הלחימה.

    
    1949
25 בינואר בחירות לאספה המכוננת, שלאחר כינוסה תהפוך לכנסת הראשונה.
העלייה גוברת ומדי שבוע מגיעים אלפים. בין הבאים עשרת אלפי הכלואים האחרונים
במחנות קפריסין, ששוחררו על-ידי הבריטים רק תשעה חודשים לאחר קום המדינה.

14 בפברואר (ט"ו שבט תש"ט) האספה המכוננת מתכנסת לראשונה בירושלים.
לאחר מספר ישיבות עוברת אביב.
מאז נחוג ט"ו בשבט כיום ההולדת של הכנסת.

16 בפברואר הכנסת הראשונה בוחרת בד"ר חיים וייצמן כנשיא מדינת ישראל.

24 בפברואר באי רודוס נחתם הסכם שביתת-נשק ראשון בין ישראל למדינה ערבית שתקפה
אותה - מצרים. הסכמים נוספים ייחתמו בחודשים הבאים עם לבנון, ירדן (אז עבר
הירדן) וסוריה. עיראק מסרבת לחתום על הסכם שביתת-נשק עם ישראל.

מרס חודש שיא בעלייה - מגיעים למעלה מ-30 אלף נפש. מצוקת דיור קשה.

8 במרס ממשלה קבועה ראשונה, בראשות דוד בן-גוריון, זוכה לאמון הכנסת.

26 באפריל ראש הממשלה דוד בן-גוריון מודיע על הנהגת משטר צנע כלכלי. משרד ממשלתי
מיוחד - משרד האספקה והקיצוב - מופקד על ביצוע מדיניות הצנע והקיצוב.
בראשו - ד"ר דב יוסף.
ביום העצמאות הראשון נמסר כי בשנה שחלפה מאז הקמת המדינה נכנסו אליה

4 במאי 200 אלף עולים, מספר המקביל לעלייה ארצה ב-13 השנה שלפני כן.

יוני זרם העלייה נפגע עקב הטלת הגבלות על העלייה בכמה מארצות מזרח אירופה.
קשיים בקליטה בארץ עקב מחסור בדיור. רבבות העולים ממלאים כל מקום פנוי, לרבות
ערים וכפרים ערביים נטושים.

20 ביולי עם חתימת הסכם שביתת הנשק עם סוריה מגיעה מלחמת העצמאות לסיומה הרשמי.
במלחמה היו לישראל הישגים גדולים: שטח המדינה גדל מ-55% בתחום ארץ-ישראל לפי
החלטת האו"ם ל-70%; מדינות ערב שפלשו לשטח המדינה

הצעירה נהדפו והובסו ברוב הקרבות; מדינת ישראל הפכה לעובדה קיימת במזרח התיכון,
אך היא שילמה מחיר יקר: ששת אלפים הרוגים ורבבות פצועים.

17 באוגוסט ארונו של בנימין זאב הרצל, מייסד ההסתדרות הציונית וחוזה המדינה,
מועלה ארצה ונטמן בהר נישא ממערב לירושלים, המקבל את השם הר הרצל.
12-8 בספטמבר הכנסת מקבלת שני חוקים חשובים: חוק שירות הביטחון וחוק חינוך
חובה.

נובמבר העלייה ממשיכה לזרום. בתחילת החודש מגיעים המטוסים הראשונים מעדן, המביאים
את עולי תימן במסגרת מבצע העלייה המוטס הראשון - "מרבד הקסמים". במהלך כשנה
מובאים כ-50 אלף עולים ב-400 טיסות.

20 בנובמבר יום חג בישראל - "יום המיליון". מספר תושבי המדינה, שביום הקמתה
לפני שנה וחצי היו בה 650 אלף תושבים - מגיע למיליון, בעיקר הודות לעלייה
ההמונית.

דצמבר חודש סוער בזירה המדינית הבין-לאומית. עצרת האו"ם מחליטה פעם
נוספת על הפיכת ירושלים לעיר בין-לאומית. ראש הממשלה בן-גוריון מודיע כי החלטת
האו"ם אינה ניתנת לביצוע ומכריז כי ירושלים היא בירת ישראל וכל מוסדות המדינה
- ובראשם הכנסת ומשרדי הממשלה - יעברו אליה.
1949 היא שנת שיא בתחומי העלייה וההתיישבות. לישראל מגיעים 239 אלף עולים (שיא
של כל הזמנים) ומוקמים 114 יישובים חדשים (אף זה שיא).